מסורת ומדע נפגשים
הלענה המדברית הארץ ישראלית היא שיח מדברי נמוך קומה, עם ריח ייחודי וטעם חזק ומר
היא גדלה על החלקים החשופים של סלעי קירטון רכים, בערוצי נחלים בעיקר בנגב ובמדבר יהודה. שיא פריחתו וכוחו של הצמח בסוף הקיץ ויש לו תפרחת צהבהבה. כדי לשרוד את תנאי המדבר הענפים של השיח' המתפצלים מהגזע, משתרשים בקרקע כדי להצליח להיות ניזונים עצמאית שלא דרך הגזע. הבדואים מכנים את הצמח "מלך צמחי המדבר"
בעת העתיקה מציינים רופאי יוון כי הלענה נחשבת במסורתם "מחממת ומכווצת, מסייעת לעיכול" והם ייחסו לה תרומה לתחושת הנוחות הכללית.
במסורות שונות נזכר השיח' המדברי כצמח בעל מקום מרכזי בחיי היומיום. כתבים היסטוריים מתארים שימושים שהיו מקושרים למערכת העיכול. החל מתחושת נוחות בבטן ועד החלטות שנחשבו כמלוות תהליכי עיכול. בדומה למחקר העדכני גם במסורות העממיות נזכרים גם תיאורים הקושרים את השיח' המדברי לדחיית מים ומיצים מיותרים מהגוף, ניקוי הכבד והמרה, ייצור מיצי עיכול חיוניים, סיוע באופן פעיל בתולעים, דלקות מעיים, מסדר את היציאות ומונע עצירות קשה.
מסייע גם לצהבת ומחלות נשיות. בקהילות שונות נרשם כי הצמח לווה גם את העולמן של נשים. הרמב"ם מציין שימוש בלענה בצורת חליטה בקרב נשים, ותיאר את הצמח כחלק מהמסגרת הרחבה של רפואת הצמחים שעמדה לרשותו: במסורות נזכרו ייחוסים הקשורים בהרעלות קיבה, במניעת הקאות, בחיזוק העובר ומניעת מקרי הפלות. במקורות עממיים נוספים מתוארת גם הכנת אבקה מהצמח בשילוב שמן זית, אשר שימש שימוש חיצוני של מריחה על העור לאחר הכשות נחשים\עקרבים ועקיצות.
הלענה נזכרת במקורות רפואיים והיסטוריים רבים לאורך מאות שנים:
רבי משה בן מימון (הרמב״ם, המאה ה־13):סיווג את הלענה בקטגוריית הצמחים ה"חמים והיבשים", כחלק ממערך רפואת הצמחים שפיתח.
רבי מאיר אבן אלדבי המאה ה־14, טולדו: הזכיר שימוש מסורתי באמבט חם בתוספת לענה לצורך הקלה בתחושת אי־נוחות נשית.
אבן סינא (המאה ה־11, "הקאנון הגדול") תיאר שימוש מסורתי בשמן המבוסס על לענה להרגעת עור מגורה ולתמיכה בצמיחת שיער. במסורות עתיקות תואר ערבוב אבקת לענה עם שמן זית או שקדים לשימוש חיצוני בעיסוי החזה במצבים של תחושת שיעול יבש.
במקורות תלמודיים: נזכרת הלענה כצמח שהיו מייחסים לו השפעות שונות, בהן הקלה בכאבי חזה, תמיכה ביולדות וחיזוק הגוף לאחר לידה.
ברפואה המסורתית של קהילות הבדואים: חליטות לענה שימשו לאורך דורות לתמיכה בתחושת הקלה בשיעול ובהצטננות, לחיזוק התחושה הכללית בתקופות מאתגרות, ולעידוד תחושת תיאבון. מסורות נוספות מייחסות לצמח שימושים סביב תחושת נוחות במערכת העיכול ובמצבים של אי־נוחות בבטן.
בתנ״ך: הלענה נזכרת מספר פעמים...״מר כלענה״… בחיבור בין טעם מר לסבל ומצוקה.
*מתוך ספרו של הרב משה כהן שאולי בריאות וצמחי מרפא על פי שיטת הרמב"ם'
**מובא מתוך תלמוד צמחים אברהם דהאן
הבהרה רגולטורית
כל האזכורים לעיל מתארים מסורות היסטוריות ועדויות אתנובוטניות בלבד. הם אינם מהווים המלצה רפואית מודרנית, אינם נבחנים לפי אמות מידה קליניות עכשוויות, ואין לראות בהם טיפול רפואי.
תוספי תזונה אינם תרופות, ואינם מיועדים לריפוי או למניעת מחלות.
